פסק-דין בתיק ע"פ 31319-07-11

המערער/המשיב שכנגד, הורשע, על פי הודאתו, בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, כלפי בת זוגו, אותה ביצע ביום 17/05/09, כאשר הכה את המתלוננת-אשתו בגופה, וכן סטר לה בפניה ומתוך כך גרם לה לסימני חבלה בגבה ובכתפה.

הודאתו של המערער באה במסגרת הסדר טיעון, שבמסגרתו הסכימו הצדדים גם, כי המערער ישלח לשירות המבחן, לקבל תסקיר, בטרם ייגזר דינו, אם כי באותו שלב הבהירה ב"כ המשיבה, כי היא תעמוד על מאסר בפועל וענישה נלווית.

לאחר הודאתו של המערער בביצוע העבירות, הוא נמנע להתייצב לבית המשפט, לפרק זמן שבמהלכו לא יצר גם קשר עם שירות המבחן וניסיון שירות המבחן לאתרו עלו בתוהו, ולפיכך גם לא הוגש תסקיר שירות המבחן לבית המשפט קמא.

על פי גזר דינו של בית המשפט קמא, באותו שלב עם חלופי הייצוג, גם וויתר בא כוחו של המערער על האפשרות לקבלת תסקיר.

לאחר ששמע את טיעוני הצדדים וחרף הנימוקים המפורטים בגזר הדין, באשר לנסיבות המחמירות של ביצוע העבירה, גזר בית המשפט קמא על המערער, שלושה חודשי מאסר בפועל, ששה חודשי מאסר על תנאי וכן הורה על הפעלת עונש מאסר מותנה בן שלושה חודשים, שהושת על המערער בהליך אחר, כאשר חודש אחד ירוצה במצטבר לעונש המאסר שהוטל עליו והיתרה תרוצה בחופף, כך שסך הכל הוטלו על המערער 4 חודשי מאסר לריצוי בפועל.

כנגד גזר הדין הוגשו שני ערעורים; ערעורו של המערער באשר לחומרת העונש וערעור המדינה כנגד קולתו.

במהלך עיכוב הביצוע, עד לשמיעת הערעורים, ביצע המערער עבירת אלימות  נוספת (איומים) כלפי אשתו, בגינה נדון אך אתמול ל-6 חודשי מאסר בפועל.

בנסיבות אלה, חזר בו המערער מן הערעור כנגד חומרת העונש ונותר להכריע בערעור שהוגש מטעם המדינה, כנגד קולת העונש.

לאחר ששמענו טיעוני הצדדים, שוכנענו כי ערעור זה הינו בדין. העונשים שהוטלו על המערער אינם משקפים כראוי את הנסיבות החמורות של ביצוע העבירה, על ידי מי שבעברו עבירות אלימות לא מעטות, כולל שלושה מקרים של אלימות כנגד בת זוג כן אלימות כנגד אביו, שבגינה גם הוטל עליו עונש מאסר מותנה, כשאת העבירה נשוא הדיון ביצע בעת שעונש זה היה בר הפעלה.

כמו כן, גזר הדין איננו משקף כראוי את העובדה, כי אין אופק טיפולי/שיקומי, בעניינו של המערער, לאחר שזה לא טרח להתייצב בפני שירות המבחן, כאשר ניתנה לו הזדמנות לכך.

גם בטיעונים בפנינו היום, עולה שהמערער איננו מקבל אחריות מלאה על מעשיו, כאשר לטעתנו, הודה אמנם בביצוע עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, אך זאת למרות שלא נגרמה חבלה של ממש למתלוננת. טיעון זה עומד בסתירה להודאתו של המערער בעובדות כתב האישום, וממילא נסתר מתוך התיעוד הרפואי שהוצג בפנינו בתגובה לטיעון זה.

אין צורך לומר, כי התנהגותו של המערער במהלך עיכוב הביצוע, לאחר שנגזר דינו, כאשר שב ונקט באיומים כלפי אשתו, רק ממחישה את מסוכנותו, את החשש מפניו ואת העובדה, כי העונש שהוטל עליו לא היה חמור במידה מספקת, כדי להרתיעו מלשוב ולבצע עבירות דומות.

סוף דבר, ושעה שערכאת הערעור איננה ממצה את הדין עם הנאשם, אנו מורים, כי במקום העונשים שנגזרו על המערער/המשיב שכנגד, יגזרו עליו העונשים הבאים:

א.         6 חודשי מאסר בפועל.

ב.         אנו מורים על הפעלת המאסר המותנה, שהושת על המערער בתיק פלילי 2140/07 (בית משפט שלום נצרת), בן ה-3 חודשים, כולו במצטבר לעונש המאסר, המפורט בסעיף (א).

            סך הכל ירצה המערער עונש של 9 חודשי מאסר בפועל, כולו במצטבר לעונש המאסר שאותו הוא מרצה כיום.

ג.          6 חודשי מאסר על תנאי, לתקופה של 3 שנים והתנאי הוא, כי המערער לא יעבור בתוך תקופה זו, כל עבירה של אלימות, למעט איום.

ד.         4 חודשי מאסר על תנאי, לתקופה של 3 שנים, והתנאי הוא שלא יעבור במהלך תקופה זו, עבירה של איומים.

            ככל שהמערער היה עצור במסגרת הליך זה, וימי המעצר לא נוכו בגזר הדין, יגישו הצדדים הודעה מוסכמת וימי המעצר ינוכו מתקופת המאסר.